קבלת ערעור התביעה נ' הכ"ד מזכה בעבירות חטיפה, שוד והחזקת אמל"ח

המשיב זוכה בבימ"ש קמא מעבירת חטיפה בנסיבות מחמירות, מעבירת שוד ומעבירה שעניינה החזקת אמל"ח ושוחרר לביתו.

בנסיבות אלו כיוונה התביעה הצבאית את הערעור נגד הכרעת הדין ונגד הזיכוי שהביא לשחרורו של המשיב.

כאמור, נעצר המשיב בתאריך 3.1.07, כחצי שנה לאחר שבסמוך למחסום תרקומיה, שדדו אלמונים, תוך איומים בנשק, רכב מסוג מרצדס. אלו איימו על הנהג באמצעות הנשק, דרשו ממנו שיפתח את דלת הנהג ולאחר שנענה לדרישתם נטלו את רכבו ואחרי שנסעו כברת דרך, השאירו אותו בשולי הכביש. כעבור מספר שעות, נמצא הרכב בחלחול ובבדיקות שערכו בזירה ועל גבי הרכב נמצאה טביעת אצבע אשר לימים, זוהתה כטביעת אצבעו של המשיב.

לנוכח הממצאים דלעיל נעצר המשיב, ולכן המשך חקירת המשטרה בעניינו הייתה קצרה ותכליתית. חקירה זו הובילה חיש מהר להגשת כתב אישום נגד המשיב ולמעצרו עד תום ההליכים. גם ביהמ"ש נרתם לבקשת הצדדים לסיים את ענינו של המשיב במהירות האפשרית, ועל כן, אחרי הגשת מסמכים בהסכמה והעדת מספר עדים, נתן ביהמ"ש את הכרעת דינו כי יש לזכות את המשיב מכל המיוחס לו בכתב האישום.

הכרעת דינו של ביהמ"ש דלמטה זכתה לביקורת רבה מצידה של התביעה הצבאית. בקליפת אגוז, אציין כי בתמיכה לעמדתה טוענת התביעה הצבאית כי עצם קיומה של טביעת האצבע על גבי רכב המרצדס, מסבך את המשיב בשוד ובחטיפה, טביעות אצבע זו הוטבעה על ידו במקום שנמצאה ועתה אין לו אלא להסביר באילו נסיבות הגיעה טביעת אצבע זו למקום שהגיעה. הואיל והמשיב נכשל במאמצים אלו, חייב היה ביהמ"ש לבסס את ההרשעה ולהסיר כל ספק בדבר אשמתו של המשיב. ומאידך, לדעת הסנגוריה נתן המשיב הסבר מניח את הדעת לקיומה של טביעת האצבע. אומנם בתחילה הוא ניסה להרחיק את עצמו מזירת העבירה, אולם במהלך החקירה המשטרתית הוא הצליח לתת הסבר, הפוגם בכוחה המפליל של טביעת האצבע, הסבר שהביא את ביהמ"ש לזכותו.

כאמור, הראיה המרכזית אשר קושרת את המשיב למסכת האירועים, המפורטת בכתב האישום, היא טביעת אצבעו שנמצאה על גבי דלת ארגז הכלים אשר נמצאת סמוך לדלת בצד ימין של הרכב. ובידוע, כהלכה פסוקה, כי די במציאת טביעת אצבע של נאשם, בהעדר הסבר הגיוני מטעמו להמצאה, כדי להרשיעו בביצוע עבירה שבוצעה באותו מקום או באמצעות החפץ שעליו נמצאה טביעת האצבע. מציאת טביעת האצבע בזירת העבירה מחייבת אותו ליתן הסבר סביר להימצאותה שם, ובהעדר הסבר סביר, רשאי ביהמ"ש להסיק כי אותו אדם היה מעורב בפשע האמור.

ובעניין דנן ראוי להבהיר, כי הסבר כושל או מפוקפק לא יוכל להסיר את הספק, הוא הדין כשמדובר בהסבר שאינו אמין על ביהמ"ש. וכשם שהסברים אלו לא יניחו את דעתו של ביהמ"ש, אף לא די בכך כי הנאשם יצביע על אפשרות תיאורטית, כיצד יכולה הייתה טביעת אצבעו להגיע למקום שהגיעה. רק הסבר מתקבל על הדעת, או הסבר המותיר ספק סביר, עשוי לערער את החזקה הראייתית הדורשת את הרשעתו.

אין בכוונתי לפרוש מחדש את ההתפתחות שחלה בחקירת המשיב, לכן בתמצית אציין כי, נחקר המשיב כבר ביום שנעצר, והוטחה בפניו הטענה כי חושדים בו שהיה שותף לשוד מזוין של משאית ישראלית יחד עם אחרים. המשיב הכחיש את המיוחס לו, ומיהר לקבוע כי אינו עובד באזור בו בוצע השוד והוסיף כי בשנה האחרונה לא נהג על משאיות מסוג מרצדס. כעבור מספר ימים, כששבה משטרת ישראל וחקרה את המשיב בדבר החשדות שדבקו בו, שוב הכחיש המשיב את כל המיוחס לו חרף העובדה כי הונחה בפניו תמונת הרכב הנשדד. אולם, כאשר סיפר החוקר המשטרתי למשיב כי טביעת אצבעו נמצאה על המשאית, הוא נזכר כי בפעם אחת נקלע לאירוע, כאשר באמצע הכביש עמדה משאית דוגמת זו וחסמה את דרכו. אז, עלה למשאית, אולם מחמת כישלונו להזיזה כדבריו, ירד ממנה אחרי מספר דקות וסלל את דרכו ממקום אחר. מסתבר, כי גם גרסה זו לא הייתה "המילה האחרונה" אצל המשיב, הואיל ושעה שנחשפה בפניו הימצאותה של טביעת האצבע בצידה השני של המשאית, סיפר המשיב כי ייתכן שטביעת האצבע נשארה במקום שנמצאה, שעה שנכנס דרך דלת הנהג ויצא דרך הדלת השנייה.

השאלה המתעוררת במקרה דנן, מה משקל גרסתו של המשיב. בתחילה, נצר המשיב בליבו את ההכרות שהייתה לו עם זירת הפשע ועם הרכב הנשדד ורק לאחר שהחקירה התפתחה יותר ויותר ונחשפו בפניו עובדות נוספות וראיות שהמשטרה חשפה בעצמה, בחר לספק הסבר, אשר לטעמו סביר הוא, להימצאותה של טביעת האצבע במקום.

נדגיש כבר עתה, כי במבחן הכולל הגיע בימ"ש קמא למסקנה כי אין לשלול על הסף את גרסתו של המשיב. בנסיבות אלו קיבל ביהמ"ש את הסבר המשיב למציאת טביעת האצבע ברכב, כהסבר סביר, ומקביעתו כי באופן תמים הושארה שם החליט לזכות את המשיב. אולם, משבחנתי את הסוגיה שהונחה לפתחו של ביהמ"ש בתיק זה, הגעתי למסקנה כי הסברו של המשיב רחוק מלהיות סביר והוא אינו עולה בקנה אחד עם דרישת הפסיקה בסוגיה זו. על כן, כך השתכנעתי, כי כוחה הראייתי של טביעת אצבע זו גבוהה ביותר וניתן לצרף אותה למערכת הראיות הכוללת החותרת להרשעת המשיב.

כאמור, הראיה אשר קושרת את המשיב כמעורב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, היא טביעת אצבעו אשר נמצאה במקום שנמצאה. יש לציין, כי לא הייתה כל מחלוקת בדבר קיומה של טביעת האצבע כמו גם בדבר זיהויה כטביעת אצבעו של המשיב. על כן, לנוכח ההלכה הפסוקה, כי די במציאת טביעת אצבע זו, בהעדר הסבר הגיוני להמצאה, כדי לקשור את המשיב לביצוען של העבירות המיוחסות לו.

כדי להסיר כל ספק, נקבע כי את ההסבר המבוקש לא סיפק המשיב כשנדרש לכך. אותה עת הוא כבש את עדותו וככל שהתפתחה החקירה, הצליחה המשטרה לדלות ממנו פרטים נוספים. הנה, בסיומה של החקירה ואף עם סיום גביית אמרתו ביום 8.1.07, סיפק "כביכול" המשיב את ההסגר להמצאות טביעת האצבע כשקבע כי "לא היה על הארגז, זה לא יכול להיות" , בכך ענה לחוקר המשטרתי אשר הטיח בפניו "אני אומר לך שנמצאו טביעות אצבע שלך על ארגז בצד הרכב, מה אתה אומר" . גם התייחסות זו התפתחה עם עדותו בביהמ"ש. שם הצליח המשיב להניח הסבר, אשר לדעתו מספק את הטעם להימצאותה של טביעת האצבע.

אמנם, ביהמ"ש הסתפק בעדות אחרונה זו וראה בה כהסבר מניח את הדעת להימצאות טביעת האצבע, אולם, כך סבור אני, כי שגה ביהמ"ש במסקנה זו. לטעמי, טעה ביהמ"ש גם בפירוט השתלשלות החקירה והטחת הראיות ככל שאלו קשורות לטביעת האצבע. כך או כך, המסקנה אליה הגיע ביהמ"ש כי "אדם שעולה או יורד מהרכב מצד זה יכול, ללא קושי כלשהו, להשאיר טביעת אצבע גם על ארגז הכלים" , יכול ונכונה היא, אולם אין בה ולא כלום  עם קביעתו הנחרצת של המשיב, כי "לא היה על הארגז וזה לא יכול להיות" .

לא אוכל להתעלם מההתרשמות הכמעט נחרצת, כי גם בימ"ש קמא התחבט בדבר שקריו של המשיב. אם בסופו של יום, תלה ביהמ"ש את שינויי הגרסאות שהעניק המשיב בחקירה "לחינוך שקיבל... לחשוד במשטרת ישראל" לא אוכל להצטרף לכיוון חשיבה זה. לא אוכל להסכים כי "אדם חף מפשע, אשר בא מהרקע אשר ממנו הגיע הנאשם, ובהתחשב במערכת היחסים הטעונה בין האוכלוסייה עימה נמנה לבין המשטרה, היה מנסה להסתיר מקרה כאמור". היפוכם של דברים, כבר נקבעו בפסיקותיו של בימ"ש זה. הנה, ע"מ איו"ש 153/00 איברהים עראערה נ' התוב"ץ "מובן כי אין דומה גרסה הנמסרת מפי חשוד בהזדמנות ראשונה, שעה שאין הוא יודע מה הוא חומר הראיות שבידי המשטרה, לגרסה הנמסרת לאחר שהסתיימה החקירה והראיות שבידי המשטרה גלויות וידועות לחשוד. בראשונה עומד החשוד בפני 'סכנה' שמא יש בידי המשטרה, או שעשויה היא למצוא, ראיות אשר יוכלו להפריך גרסתו אם אין היא גרסת אמת. בשנייה יודע החשוד מהן הראיות שבידי המשטרה ויכול הוא, אם יחפוץ בכך, למסור גרסה שקרית התפורה לפי מידותיו של חומר ראיות בתיק. מכאן, כי ברגיל משקלה של עדות כבושה יהיה נמוך בהרבה מאשר עדות ספונטנית הנמסרת על אתר" .

"תורה אחת תהיה לכם לגר ולאזרח הארץ". לא נוכל להסכים כלל ועיקר, כי התייחסותו של ביהמ"ש לכבישת עדות תהיה שונה מאדם לאדם, מעדה לעדה, ובמסגרת חברתית זו למסגרת חברתית אחרת. החקירה המשטרתית מחייבת את כלל הנחקרים למסור את גרסתם בהזדמנות הראשונה, ולא, הם חושפים את עצמם להרשעה מיותרת.

לנוכח כל האמור לעיל, אינני סבור כי המשיב סיפק הסבר סביר להימצאותה של טביעת אצבע במקום שנמצאה ואינני מוצא הסבר מניח את הדעת לכבישת עדותו. על כן, השתכנעתי כי בנסיבותיו של תיק זה, יש בכוחה הראייתי של טביעת אצבע יחד עם מערכת הראיות הכוללת, להסיר כל ספק בדבר אשמתו של המשיב בכל המיוחס לו בכתב האישום.

לפיכך, הנני מבטל את החלטת בימ"ש קמא בדבר זיכויו של המשיב ותחתיה אני מרשיעו בכל שורת העבירות המנויות בכתב האישום.

ניתן והודע היום, 26 בפברואר 2008, כ' באדר א' התשס"ח, בנוכחות המשיב, ב"כ והתוב"ץ.

(-)